על דמותו

הרב יצחק נסים זצ"ל היה מנהיג רוחני בעל שיעור קומה נדיר, עשוי ללא חת ונושא דברו ברמה. פוסק מעמיק שמשנתו קב ונקי. בעל כושר התמצאות ופקוחות מעשית. יודע לקרב רחוקים ואישיותו קורנת ומשפיעה.
נולד בבגדאד בשנת תרנ"ו (1896). בעודו צעיר לימים התפרסם כאחד המעיינים והלמדנים המופלגים. לימים הוכר כגדול בתורה שדעתו קובעת בענייני הרוח והרבנות. קשרים רבים היו לו עם גדולי הרבנים בארץ-ישראל ואף עם חכמי אשכנז ופולין.
בשנת תרפ"ה (1925) עלה לירושלים משאת נפשו, וכאן הפך ביתו בית-וועד לחכמים. בהיותו ידוע כבעל היקף ראייה רחב ובקי בהוויות עולם, נהרו אליו ממקומות שונים להתייעצות בענייני הלכה והנהגת הציבור. ספרייתו התורנית היא מן היחידות במינן, יש בה אוסף יקר ערך של ספרים מדפוסים ראשונים וכתבי-יד בעלי ערך הלכתי ומדעי, אשר אחדים מתוכם זכה להוציא לאור. הרב כתב תשובות רבות על שאלות בנושאים הלכתיים רבים ומגוונים. חלק מהם נדפס בספרו שו"ת 'יין-הטוב', שני חלקים.
בשנת תשט"ו (1955) נבחר לכהונת הראשון לציון הרב הראשי לישראל. מיד עם כניסתו לתפקיד הרם ניכרה עצמאותו ודרכו המיוחדת כמעט בכל שטחי פעולותיו.
עמדה חזקה

עמדה חזקה

כאמור, הוא היה ללא חת ולכן הוא קם והשמיע את דעתו בכל ענין שנראה לו שהסמכות הרוחנית צריכה לומר את דברה. אופיו האמיץ וסלידתו מן החנופה סייעו לו להנהיג את הרבנות בתקופה של זעזועים קשים. עמדו לו לכך גם כושר ההתמצאות המהירה ופקחותו המעשית, זו שאינה מסיחה את הדעת מן האפשרויות השונות העשויות להיווצר. מכאן מובן מדוע תכניותיו היו ערוכות לכל פרטיהן.
לא אחת עוררו מעשיו פולמוס, אך בראיה למרחוק, גם יריביו הכירו בצדקת עמדתו. כך היה, למשל, בעת ביקורו של האפיפיור בישראל, המדינה התכוננה לקבל את פניו בטכס ממלכתי, אשר בתכניתו היה צריך הראשון לציון ליטול חלק בקבלת פניו במגידו, אך הוא סירב. הרב הראשי סבר שאם הוא יצא לקבל את פני האפיפיור, אזי על האפיפיור, כראש הדת הקאתולית, להשיב ביקור לראש הדת היהודית, ולפחות לעשות מחווה של נימוס כלפיה. הרב חשש שאם לא יתקיים תנאי כזה, ייווצר הרושם, חלילה, שמעמד הדת היהודית וראשה נחות, דבר שלא היה מוכן לתת לו יד. תוצאות הביקור הצדיקו את עמדתו של הרב זצ"ל, וזאת אף בקרב אלה שהתנגדו לו תחילה נמרצות. עיתון 'הארץ' דרך משל, הודה במאמר ראשי שכשם שביקורו של האפיפיור בארץ היה מאורע היסטורי לנוצרים, כך עצם העובדה שהרב הראשי לא קיבל את פניו היה בו משום מעשה היסטורי, ומתן תוקף לעצמאות ישראל.
 
להמשך קריאה
יצירת קשרים

יצירת קשרים

הרב שאף להגיע אל העם, אל כל חלקיו ולכן יצא לסיורים בקיבוצים החל משנת 1956 (תשט"ז) וביקורים בערים, ובמיוחד במועצות פועלים שבהם. לא כנביא מוכיח בשער, מייסר וצולף הופיע הרב נסים. הוא חיפש דרך לפרוץ את הדימוי של עולם רבני אלטיסטי ולהגיע אל הדור הצעיר שצמח במדינה ובקיבוץ, במיוחד כשבחינוכו הועמדו הדת והאמונה בצורה מטעה. הרב לא התייאש, ובדבריו המכובדים והנעימים שכנע אנשי הקיבוצים להכניס יותר ממסורת העם היהודי לתוך חיי היום יום שלהם.
בתוקף רב נלחם לביטול מחיצות עדתיות ואחרות; ביתו שימש מקום מפגש לכל החוגים, אנשי ציבור ומפלגה, מלומדים ואנשי כלכלה, דיפלומטים וראשי קהילות מן הגולה. בדרך זו זכה לתרום רבות לליבונן של בעיות יסוד חשובות. דבריו נאמרו בלשון קצרה וברורה, ורעיונותיו הובעו בבהירות.ונבנו גשרים בין אנשי דת ומדע וביניהם לבין אנשי צבור וחברה ונוצרה הידברות מועילה ופוריה.
ישראל כליבת היהדות

ישראל כליבת היהדות

מדינת ישראל הפכה בימי כהונתו של הרב, כרב ראשי, להיות המרכז העולמי הגדול ביותר של התורה. דבר זה הביא לכך שהרב היה צריך להיענות לשאלות הלכה שהופנו אליו כמעט מכל קצוי תבל. אלפי תשובות, מהן חשובות ביותר, נתקבצו אצלו, ועם פרישתו החל להכינם לדפוס, שני חלקים מהם הופיעו בשנת תשל"ט.
 
הכותל המערבי

הכותל המערבי

הרב זצ"ל, טרם מלחמת ששת הימים לא חדל להתריע על כך שאין רגל יהודי בירושלים העתיקה, ואין גישה לכותל-המערבי ולמקומות הקדושים. אפילו בנאום הכתרתו הוא הביע את צערו שלא יכל להתפלל ליד הכותל, כמנהג רבנים ראשיים קודמים ביום הכתרתם:
" אותה השתפכות - הלב ואותה השראה הייתה מלווה את הרב במשך כל ימי כהונתו, והיא אינה אפשרית אלא ליד הכותל שלט זזה ממנו השכינה, ושלצערנו ולהוותינו אין אנו יכולים לעלות ולהיראות בו. אבל תפילתי ותפילת כל ישראל, שבעזרת ה' לא ירחק היום ומקומות אלה יחזרו לידינו ושם נעלה וניראה לפני ה' לשפוך שיח ותפילה כאשר עם לבבנו."
זיכנו ה' וראה בירושלים שחוברה לה יחדיו, ולאחר מלחמת ששת הימים עשה מעשה גדול, בהעבירו את בית-הדין הגדול, שהיה נשיאו, לבניין של נוכח הכותל הדרומי הסמוך ללשכת הגזית, שהייתה מקום מושב הסנהדרין.
 
פטירתו

פטירתו

הרב כיהן בתפקידו עד שנת תשל"ג, במשך ח"י שנים. בתשעה באב, יום חורבן הבית, שנת תשמ"א, בחצות היום, השיב את נשמתו לבוראו.